הסכם גירושין הוא הסכם אשר במסגרתו מתגרשים מחליטים על הסוגיות השונות הכרוכות בפרידתם, לאחר ניהול מו"מ מחוץ לכותלי בית המשפט או בית הדין הדתי. אך מעבר לכך שההסכם יכול להוות תחליף מלא לכל תביעה או הליך משפטי, יתרונו הגדול טמון בהיותו תולדה של הליכי פשרה והסכמות.
שלא כמו הליך משפטי המתנהל מראשיתו ועד סופו, הכולל אין ספור דיונים ומאמצים לגיבוש ראיות, וכרוך בהוצאות כלכליות כמו גם משאבים נפשיים, עריכת הסכם גירושין יכולה להתבצע ביעילות, קוהרנטיות והפגת מתחים.
יתרה מזו, מניסיוני כעורכת דין המתמחה בדיני משפחה, למדתי היטב שהתוצאה הסופית של הליך גירושין בערכאות, במידה שבני הזוג יבחרו בו חלף עריכת הסכם גירושין, לא תהיה בהכרח כה שונה ממה שהיה אפשר ליישם בהסכמות.
נהפוך הוא. סביר להניח כי הסכם הגירושין יהיה מדויק יותר, נכון יותר, וכפועל יוצא מכך – הוגן ובר-ביצוע. נקודה חשובה מאד לאור היותו הסכם הצופה את פני העתיד. בפרט וביתר שאת כאשר להסכם השפעות מרחיקות לכת על הילדים – לא רק מבחינת מזונות ומשמורת – אלא במובן העמוק והרגשי של הקשר בין הוריהם הפרודים.
מה יכול להיכנס בהסכם גירושין?
בהסכם גירושין ניתן לכלול את כל הסוגיות הרלבנטיות. החל מנושאים הקשורים לילדים המשותפים (מזונות ומשמורת), וכלה בסוגיות רכושיות. הסכם גירושין מאפשר לקבל החלטות קונקרטיות, באופן המתאים בצורה המדויקת ביותר לנסיבות שנוצרו. לא אחת נכנסים בהסכמי הגירושין גם סעיפים ייחודיים לבני הזוג וילדיהם.
זאת, כמובן, ככל שהדברים עומדים בהוראות החוקים השונים החלים על הזוג המתגרש וילדיהם. לדוגמה, בני הזוג יכולים לקבוע את שיעור מזונות הילדים, אך אסור להם לחרוג מהוראות החוק והפסיקה. הם אינם רשאים "לוותר" בשם הילדים על תשלום המזונות או לקבוע סכומים נמוכים מדי שאינם תואמים את הפסיקה בתחום.
אישור ההסכם בבית המשפט
הסכם גירושין כפוף לאישור בית המשפט או בית הדין הדתי. אמנם הערכאה השיפוטית לא תתערב בנקל בהסכמות אשר הושגו בין הצדדים, אך היא בהחלט לא משמשת כ"חותמת גומי".
בית המשפט או בית הדין הדתי נדרשים לאשר את ההסכם, אך ורק כאשר הוא נערך בגמירות דעת מלאה, תוך שהצדדים מבינים היטב את משמעותיו והשלכותיו.
שנאמר, "הסכם בין בני זוג טעון אישורה של ערכאה שיפוטית מוסמכת. הסכם המוגש לבית הדין לשם קבלת אישורו, לא יקבל תוקף של פסק דין אלא לאחר שייבחן על ידי בית הדין, שייבדוק אם אין בו כל פגם; 'בית דין רבני אינו משמש חותמת גומי להסכמת הצדדים" (רמ"ש 17808-05-10).
לדוגמה, בכל הנוגע להסכמים הקשורים לילדים, נקבע כי "יש לבית הדין את הזכות ואת החובה, וכך נוהגים בתי הדין למעשה, לבדוק את ההסכם ולבטל סעיפים שאינם קבילים או שפוגעים בשלומם של הילדים" (שם).
זאת ועוד, אם בית הדין או בית המשפט לענייני משפחה סבור כי מונח לפניו הסכם שיש בו כדי לקפח את ילדיהם של הצדדים, לעתים הוא אף יבקש להיעזר באנשי מקצוע מתחום הרווחה שיחוו דעתם על ההסכם והנסיבות הספציפיות.
כך גם נאמר בפסיקה לגבי הסכמי גירושין בסוגיות רכושיות. "אישור לפי החוק הנ"ל (חוק יחסי ממון בין בני זוג) אינו אוטומטי. בית המשפט או בית הדין חייבם לדעת שמדובר בהסכמה חופשית. ההסכמה החופשית חייבת להישמע באולם בית המשפט או בית הדין" (שם).
בתי המשפט הדגישו בפסיקתם שאין אפילו די בכך שאחד מהצדדים יביא עדים שיעידו כי הצד השני הסכים להוראות ההסכם בשעתו וחתם עליו מרצונו. על בית המשפט לשמוע את דבר ההסכם באולם, ולולא שמיעת הסכמה זו, האישור לא יינתן. בין השאר בכדי למנוע מצב שבו אחד מהצדדים הפעיל לחץ על בן זוגו מחוץ לכותלי בית המשפט, אשר הוביל לעריכת הסכם מפלה שהובא לאישור.
משא ומתן כגורם מצנן למתחים
כעורכת דין המתמחה בדיני משפחה, אשר מלווה עשרות זוגות מתגרשים בשנה, אני תמיד מקפידה לציין בפני לקוחותיי את היתרונות הרבים הגלומים בהסכמי גירושין. אמנם אינני נרתעת כמובן מייצוג בכל הערכאות והטריבונלים, אך אשאף לסייע לצדדים להגיע לפשרות והסכמות, אשר יועלו עלי כתב ויוגשו בתור הסכם גירושין לאישור הערכאות.
ניהול משא ומתן לגיבוש הסכם גירושין מסייע פעמים רבות בהנמכת הלהבות, ועוזר לזקק את הפערים שבין העיקר והטפל. הדברים נאמרים ביתר שאת לגבי מתגרשים שהם גם הורים לילדים (ולא רק ילדים קטינים).
הניסיון מלמד שזוגות שהתגרשו באמצעות הסכם גירושין, אשר נערך בקפידה ותוך חתירה ליצירת הסכם הוגן ובר-ביצוע, הצופה את פני העתיד, הצליחו ברבות השנים לקיים גם דיאלוג מכבד ביניהם בכל הנוגע להיבטים הקשורים לילדים.
מנגד, מאבקים משפטיים מרים יכולים להותיר את שני הצדדים כשחצי תאוותם בידם, שכן לא מדובר במשחק סכום אפס. הם עלולים ליצור קרע בלתי ניתן לאיחוי בין הורים מתגרשים, אשר המחלוקות האישיות ביניהן משפיעות על ילדיהם (וישפיעו גם בעתיד).