גירושין בין הורים לילדים עד גיל 21 דורשים הכרעה בנוגע למזונות. במתווה הקלאסי מדובר על סכום חודשי אשר משולם על ידי האב, מתוך מטרה לסייע לאם מבחינה כספית בגידול הילדים. הדברים נכונים גם למצבים של משמורת משותפת, ולא רק לסיטואציה של הורה משמורן והורה המקיים עם ילדיו זמני שהייה.
בכל תיק גירושין המונח לפתחו של משרדי, אני משקיעה מאמצים ומשאבים ניכרים בסוגיית המזונות. בין אם אני מייצגת את האב, ובין אם את האם. אני מקפידה להזכיר לצדדים שבכל הנוגע למזונות ילדים, בניגוד לדוגמה לחלוקת רכוש או הסדרת גט, הקביעה תשפיע על חייהם וחיי ילדיהם למשך שנים. עליה להיות מבוססת, הוגנת, ברת ביצוע וחשוב מכך – צופה פני עתיד.
כמו כן, שימו לב כי בשנים האחרונות חלו התפתחויות רבות בתחום מזונות הילדים בישראל. הפסיקה הינה הרבה יותר שוויונית חלף שמרנית. בפרט לגבי מזונות ילדים מעל גיל 6 (שאינם "קטני-קטינים"), וביתר שאת אם המשמורת הינה משותפת או שואפת-למשותפת. כמו כן, הערכאות מייחסות משקל הולך וגובר להכנסתה של האם, ולא רק להכנסתו של האב.
המקור החוקי
סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 קובע כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו".
הדין האישי הוא "הדין הדתי", ובכל הנוגע להורים יהודיים – המשפט העברי. אולם כפי שצוין לעיל, אין זה הדין הדתי במובן הנוקשה, אלא תוך התייחסות לפסיקה שהתקבלה בתחום לאורך השנים. לרבות הפסיקה שהתקבלה בבתי המשפט האזרחיים (בית המשפט לענייני משפחה והערכאות שמעליו).
אך נקודת המוצא היא (עדיין) המשפט העברי, אשר קובע כי מזונות ילדים משולמים על ידי האב לפי מספר פרמטרים שהמרכזיים שבהם הם גיל הילדים וסוג המזונות – הכרחיים או מדין צדקה. בקליפת אגוז, החלוקה היא כזו:
- עד גיל 6 – ילדים מתחת לגיל 6 מוגדרים לפי ההלכה היהודית כ"קטני קטינים" אשר אביהם אחראי למלוא מזונותיהם.
- בגילאי 6-15 – ילדים בגילאים אלה זכאים למזונותיהם ההכרחיים מאביהם, כאשר מזונותיהם מדין צדקה מתחלקים בין ההורים לפי הכנסותיהם.
- בגילאי 15-18 – ילדים בגילאים אלה זכאים למלוא מזונותיהם באופן שווה מהוריהם לפי הכנסותיהם.
- בגילאי 18-21 – בישראל, היות שהילדים נותרים סמוכים לשולחן הוריהם גם לאחר בגרותם ועד תום השירות הצבאי או הלאומי, נהוג להמשיך את תשלום המזונות בשיעור של כ-33%.
בפועל – מגמה שוויונית
המקורות החוקיים שהוזכרו הם הבסיס לפסיקת מזונות ילדים, אך בפועל התמונה מורכבת יותר. ראשית, זוגות רבים מחליטים (בצדק רב) לערוך ביניהם הסכם גירושין, הכולל הסכמות על מזונות ילדים, וקובעים במו"מ את שיעור התשלום לפי הנסיבות הספציפיות של הכנסותיהם, הוצאותיהם וצרכי הילדים.
הסכם מסוג זה צריך לעבור את אישורה של ערכאה משפטית, אך בתי המשפט ובתי הדין הדתיים ייטו לאשרר הסכמות בין הצדדים, ולרוב לא יתערבו בשיעורי המזונות שנקבעו במשא ומתן.
קיימת גם מגמה הולכת וגוברת של שוויוניות במזונות ילדים. כולל אפילו פסקי דין תקדימיים שהתקבלו לאחרונה ובהם מזונות ילדים "בוטלו" כליל תוך קביעה כי שני ההורים יישאו בהם באופן שווה (בתנאים מסוימים).