בכל גירושין בין הורים לילדים קטינים, יש להתייחס לסוגיית המשמורת. קרי, להכריע בנוגע לזמני השהייה של הילדים אצל כל אחד מהוריהם החיים בנפרד.
בעבר, המגמה השולטת בכיפה הייתה שהאב מקיים עם ילדיו הסדרי ראייה, ואילו האם הינה ההורה המשמורן. לרוב הוחלט כי הילדים יימצאו בחזקת האם באופן קבוע, ויבלו במחיצת אביהם פעם או פעמיים בשבוע, בנוסף לכל סופ"ש שני (וחגים לסירוגין).
כיום, הן משום שאבות מבקשים להיות מעורבים יותר בחיי ילדיהם, והן משום שאימהות רבות מטפחות קריירה משל עצמן, יותר ויותר תיקי משמורת מתחלקים באופן שוויוני. החל מזמני שהייה מורחבים וכלה במשמורת משותפת בה הילדים שוהים אצל כל אחד מהוריהם שווה בשווה.
הסכם גירושין או בערכאות?
משמורת ילדים יכולה להיות מוכרעת בערכאות (בית הדין הדתי או בית המשפט לענייני משפחה), אך ניתן להגיע אליה גם בהסכמה בין הצדדים בהסכם גירושין. אמנם ההורים המתגרשים/הנפרדים נדרשים להביא את ההסכם לאישורה של ערכאה משפטית, אך זו לרוב תאשר את ההסכמות ביניהם, כל אימת שהן מקיימות את עיקרון טובת הילד.
עורכי דין העוסקים בתחום ממליצים, בצדק, על הגעה להסכמות בדבר המשמורת מחוץ לכותלי בית הדין הדתי או בית המשפט לענייני משפחה, וזאת ממספר טעמים:
- התאמה אישית למצב – כל משפחה היא שונה ואין מנגנון אחד להורות פוסט-גירושין. רק במסגרת הסכם בין הצדדים, המתנהל באופן ענייני וללא "מאבק משפטי" מול שופט או דיינים, ניתן להגיע להסכמות שיטיבו עם הילדים (וכפועל יוצא מכך, עם ההורים).
- מינימום פגיעה בילדים בהליך הגירושין – גירושין הם עניין רגיש ומורכב, וגירושין עם ילדים הם רגישים ומורכבים שבעתיים. הליכי משמורת המתנהלים בבית המשפט עלולים להפוך למאבק ארוך ומתיש. "קרב" בין ההורים שמתנהל על גבם של הילדים, וגורר אותם למלחמה לא להם (שהרי אם היו שואלים אותם, הם פשוט היו מעדיפים שהוריהם יסתדרו). בהליכים בערכאות ישנם אף מצבים בהם הילדים מתבקשים להביע את עמדתם, שלא בנוכחות ההורים, והדבר לא תמיד מועיל להנמכת הלהבות ו/או להרגעת חרדותיהם וחששותיהם של הקטינים (אלא להפך). הסכמי גירושין הכוללים משמורת מאפשרים להותיר את הילדים מחוץ למאבק וכך ייטב.
- הליכי מו"מ מתנהלים תחת ייעוץ משפטי – ניהול מו"מ בין מתגרשים/נפרדים נעשה גם הוא תחת ליווי משפטי וכל צד רשאי להיות מיוצג. עובדה המפחיתה את היכולת של אחד מהצדדים "לנצח באופן לא הוגן" את הצד השני.
- התוצאה הסופית לא תהיה בהכרח רחוקה מההסכם – הניסיון מלמד שאת מרבית תיקי המשמורת המתנהלים בערכאות, ואשר לעתים נמשכים תקופה ארוכה, היה ניתן לחסוך במו"מ והסכם גירושין. סביר להניח שהתוצאה הסופית לא תהיה שונה באופן מהותי לאחר הליך משפטי, ועל כן קיים יתרון לניהול העניין בהסכמה.
- מערכת היחסים בין ההורים לאחר הגירושין/הפרידה – ההורים אמנם החליטו שהם מעוניינים "לפרק את החבילה", אך התקשורת ביניהם לאחר מכן היא חשובה לילדים. הניסיון מלמד שעריכת הסכם גירושין עשויה לסייע ביצירת דיאלוג מכבד והוגן "ביום שאחרי".
משמורת משותפת, זה טוב, אבל לא תמיד
בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר זוגות שמעוניינים במשמורת משותפת. משמורת אשר במסגרתה שני ההורים ממשיכים לראות את ילדיהם באופן שווה. אין ספק שזהו מתווה שיכול להיות אידיאלי. הן משום שמשמורת משותפת מאפשרת להורים להמשיך ולהיות מעורבים באופן משמעותי בחיי ילדיהם, והן מכיוון שהיא מקלה על הילדים בהתמודדות עם הפרידה שנכפתה עליהם.
אולם על מנת להגיע למשמורת משותפת צריכים להתקיים מספר תנאים. ראשית, ההורים חייבים להמשיך ולגור בסמיכות, ועליהם לדאוג שיש לילדים "מקום משלהם" בכל אחד מהבתים. שנית, ההורים צריכים להיות מסוגלים לנהל תקשורת מכבדת וראויה, ולהתעלות מעל למשבר הגירושין/הפרידה. שלישית, שני ההורים חייבים לפעול למשמורת המשותפת מתוך נפש חפצה ורצון אמיתי.
חשוב להדגיש כי למשמורת המשותפת יכולה להיות השפעה על מזונות הילדים, אך כמובן שהנושא הכלכלי לא צריך להיכנס במתחם השיקולים. אבות בישראל משלמים מזונות ילדים גם במשמורת משותפת וגם כאשר הם מעורבים בחיי הילדים לא פחות מהאם (ואפילו יותר).
העיקרון היחיד שצריך להנחות את ההורים בבחירה בנתיב הזה הוא עיקרון טובת הילד. האם המשמורת המשותפת, בהתחשב במכלול הנסיבות – כולל מערכת היחסים בין ההורים המתגרשים/הנפרדים ויכולותיהם הכלכליות – היא התשובה הנכונה.